חזיון

עומד אני בזבול בית ה’ בציון. היה זה יום יפה ובהיר; חמה יצאה מנרתיקה והאירה לארץ ולדרים, ששה רצה כגבור לרפאות נפשות בית ישראל מאלפי שנות סבל ויסורים. ואעלה על הר ה’ לחזות בקודש, שכל כך הרבה שנים קווה קויתי לו.

ושבתי וראיתי אנשים- כבני מלכים נדמו לי, פניהם קרני הוד מבהיקים, כתרי בד בראשיהם, לבושים בגדי שרד לתפארת, ואזורים אבנטים שזורים בשני ושש. ככה כהנים משרתי ה’ עובדים אדוניהם באמונה; רואה אני הליכתם בנחת בין העומדים, אינם מתעצלים ואינם מסיחים דעתם. ואנכי הרואה כהן אחד עובר לפני, פניו להיכל ה’ עם כף מלא קטורת סמים דקה, אחיו אחריו ומחתה שעליו גחלים עוממות. פרצופיהם מעידים שחדשים המה לקטורת, והתאשרו בעושר נצחי. מסיר אני פניי מהם וצופה אני לימיני, כהן עומד ידיו נוטפות דם כבשים, שש ושמח ומזרק זהב מטפטף דם התמיד- בידו, רץ למזבח ולצידו עוצר וממלמל; אני שומע מקשיב ותוהה: כמה? אהה! שתי מתנות שהם ארבע! בצהלה קופץ ליסוד מזרחית צפונית ונותן מתנתו ושוב למערבית דרומית. מעיניו הטהורים זולגות דמעות של נחמה וישועה… משוקע במחשבותיו, פונה למערב- נכנס לקודש פנימה, בין מנורה ושולחן יורד על ברכיו וכורע, מוריד אפו ארצה ומשתחווה. אשרי עין ראתה אלה!

גם ראה ראיתי בעזרת כהנים, כהן עומד ובנו קטן לצידו, הוא נמנה בגאווה בין “פרחי כהונה”, ומחנכו לעבודת עבודה. אבא אומר: הבא נא מה שצריכים למנחה. הפעוט רץ בביטחון וחוזר עם סולת שמן ולבונה. האבא שבע רצון, מלמדהו בינה ומראה לו מחבת, מרחשת, ואיך לעשות מאפה תנור. הילד שוקק כל מילה בסקרנות. אבא מזהיר: זכור, לא שאור ולא דבש!

ופתאום אראה אנשים ונשים נוהרים – התחילה העזרה להתמלאות – תופסים מקום, כהנים מכינים את עצמם- כולם זוחלים ורועדים. שאלתי למלאך הדובר בי, מה זה ועל מה זה? ויען: העבירו קול במחנה שכהן גדול מגיע להקריב מנחת חביטין ולברך את ישראל. גיל ופחד אחזתני, כולם עומדים צפופים, רוצים להביט בפני קודש… קול דממה נשמע מרחוק; שיר חדש, ניגון נעים ועדין, פעמוני זהב מכה על רימוני ארגמן ושני, דבקה נפשי ובשרי למתיקות ולקול המבשרת שהנה – הנה הוא בא. הקול מתחזק בבואו אל הקודש, ואשא עיני ואראהו; רם ונישא וגבה מאד, תואר והדר לו, עיניו כבדולח, אור פניו כברק היוצא מזיו החיות, חזותו כעצם השמים לטוהר… הס השליך על כל הנאספים כאשר הלך טהור להקריב קרבנו לכפר בעדו ובעד העם. בני אהרן עלו על הדוכן ובראשם הגדול מאחיו, לבוש האורים והתומים, ציץ זהב על מצחו מעיד שתוכו כברו קודש לה’. ובקול אדיר וחזק מברכים את עמם באהבה רבה. העומד ליד כהן גדול יכול לקלוט פה קדוש מבטא שם של מ”ב אותיות בטהרה… אשרי העם שככה לו.

דלתות שער ניקנור נפתחים נכנס בו עברי – מגורתו בארצות הגלעד, עיניו הרכות ואדמימיות פניו אומרים שבירת הלב ונמוכת רוח. מסתכל מטה כולו אחוז רעיונות מהלך ברגש, חבל בידו, מחזיקה נגד ליבו כרכוש יקר. שעירה קופצת בצדו השני אינה נחה לרגע. ניגש אל אחד הכהנים העומדים ממעל לו, ולוחש באזנו דבר מה.

משהאזין הכהן לדבריו לבש ארשת רצינות, אחר כלותו לדבר, רמז הכהן בידו, עד מהרה ניגשים שלשה לוים, בידיהם כליהם – עגב נבל עם כינור. מתחילים בשירי זמירות חיברם מלך ישראל – דוד. צורת עברי זה, כולו אומר תהפוכות הנפש, עיניו נוטפות מים, כמשוך הניגון, כך הולך ומתרגש. רחש קולו נשמע בעזרה, בוכה הוא וגועה, דומה שהזמר מאכילהו דמעה ומשקהו בדמעות שליש.

הכהן מנופף ידו לעבר הלוים: המשיכו במנגינתכם ביתר שאת! איש תמים הוא. מבלי שישים ליבו, נופל החבל מידו, אבל הגדיה אינה זזה – עומדת היא על רגליה, מקשבת לשירה הזאת. העברי בכיו החלישו, נופל על בהמתו סומך עליה בכל כוחו עומד באימה ומתודה. מיבב ומילל, בקושי הוגה המילים: אנא בשם כפר נא… שחטאתי… אכן, חרטה על העבר!

כהנים קושרים העז לרצפה מצפון למזבח, אשת המקריב כבר הכינה נפשה למצוה זו, ומכבדת עצמה לשחוט קרבן בעלה… כהן קנאי אחד, לא נחה לו ללבו הדבר – משום צניעות. רץ לו ללשכת הגזית, לא השתהה זמן רב וכבר שב, באהבת האמת מושיט לה המאכלת, היא מברכת על השחיטה ביראה ושוחטת רוב שניים. הקנאי מרכין עצמו ומברך: אשר קדשנו בקדושתו של אהרן וציונו לקבל הדם. והכהנים והעם העומדים בעזרה יענו אחריו: אמן אמן.

קשתה עלי העמידה, פונה אני למדרגות העולות לעזרת הנשים למצוא שם מושב, ואשקיפה ואראה איך יאכלו כהנים – זוכים משלחן גבוה – ובעלים מתכפרים. בשמחה ובטוב לבב, משתחוים העברי והעבריה עבר היכל ה’, שבים לאהליהם נטו בעמק עיר הבירה, ללון לילה אחת לפני ה’ טרם יעברו הירדן לשוב לארץ אחוזתם מפוייסים ומרוצים כי העביר ה’ את חטאתם ועוונם כיפר. אכן, יפה נוף משוש כל הארץ!

והיה לעת ערב יהיה אור, מרגיש אני בכהנים המוציאים נרות המנורה מהיכל, שאלתי מלאכי, על מה עשו ככה? ויענני: האם לא ידעת אם לא שמעת שזקניך הנערץ בסוד קדשים רבה, הגיע לחזות בנועם ה’ ומבקר במקדשו, הנה הטיבו הנרות לכבודו! יעמוד יעמוד! ידליק נרות הקודש להעיד ששכינה שורה בישראל. אשרי כל חוסי בו!

ופניתי אני ללכת, ולפני עוברים השומרים שהופקדו לחצרות ה’ בלילות. כמה אני מקנא בהם, נסיכים גדלים בפלטרין של מלך!

אמת מה נהדר היה מראה כהן…

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out / Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out / Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out / Change )

Google+ photo

You are commenting using your Google+ account. Log Out / Change )

Connecting to %s