Open Letter

Dear Father that I’ve never met.

Why do I live? Why do I die?
Is it perhaps for hope and love? Or is it for terror and shame? If the former, why am I deprived? If for the latter, why?
Does the world make sense? Where is it? If it’s hidden, what’s the point?
Is it worth living for something I’ll never prove, or is it blackmail? Continue reading “Open Letter”

Celebrating Hitler Day?!

There is a beautiful, heartwarming prophecy in Zachariah (8:19)

Thus saith the Lord of hosts; “The fast of the fourth [month,] and the fast of the fifth, and the fast of the seventh, and the fast of the tenth, shall be to the house of Judah- joy and gladness, and cheerful feasts; love the truth and peace.”

The prophet apparently visualizes the day that Israel will be freed from persecution and liberated from their exiles; and thus, the days that were designated for mourning and sorrow in the past, will be days of celebration henceforth. While being naturally comforting, with a little thought we realize its inspiration to be a bit strange. Continue reading “Celebrating Hitler Day?!”

Communism and Tassles

“‘And Korach took‘. What parsha precedes this episode? – ‘Speak to the Israelites concerning the making of Tzitzit (fringes).’ Korach stepped forward turning to Moses: “You say, “Put on the fringe a thread of blue (Techelet) wool.” What about a garment that is itself a blue colour, would it not be exempt from the blue thread?” Moses replied, “It is obligatory to have the blue thread.”  Said Korach, “A garment which is all blue is not exempt and four meagre threads do the trick!?” (Tanchuma, Korach)

This Midrash is a little puzzling. It is obvious from the context that Korach had not come to Moses to ask an objective Halacha of tzitzis. He had no interest in the laws of tzitzis; he was asking a rhetorical, philosophical question. He asked Moses, why something perfect would need an outside element to enhance it. Continue reading “Communism and Tassles”

What else is new?

“What thing soever I command you, observe to do it: thou shalt not add thereto, nor diminish from it.” Deuteronomy 12:32

The following is a description of my experience as an amateur writer, and somewhat a confession. First, I try to take ideas that are eating at my senses, attempt to write them down in the best way possible and then read it twenty times. Eventually, I get sick of reading my own words, so I share the writ with my friends and family. Some of the readers appreciate it and others are outraged (all have grammatical corrections to offer). Whatever, it keeps me busy for a few days. Continue reading “What else is new?”

Holy Snakes

The Israelites’ journey through the desert en route to the Holy Land was dramatic, adventurous, and Utopian. Enveloped in the Clouds of Glory they were protected from the inevitable dangers of the desert; they ate manna from heaven and drank water from a rock, their clothes were never ragged and their shoes never tattered. In the communal realm, they had many peaceful moments Continue reading “Holy Snakes”

אמא שלי

השמש כבר שקעה, וחושך על פני הים הגדול

עננים כבדים שטוחים על פני הרקיע ומכסים את אור הבהירה והזכה של הירח. הדממה רועשת

ספינה שלי כבר נטבעה בים, הדף שסמכתי עליו גם היא נטרפה

אני לבד, ולא רואה את היבשה אפילו מרחוק, רק מים עזים מכל הרוחות

אני שוחה לחיי בגלי ים הזועפות, ליבי מליאה ייאוש ועל כורחה מושיטה ידיי הכבדות עוד פעם ועוד פעם

אבל כבר היה קשה לי כל נשימה, נאבד לי החשק לשוט עוד, ועזבתי Continue reading “אמא שלי”

חזיון

עומד אני בזבול בית ה’ בציון. היה זה יום יפה ובהיר; חמה יצאה מנרתיקה והאירה לארץ ולדרים, ששה רצה כגבור לרפאות נפשות בית ישראל מאלפי שנות סבל ויסורים. ואעלה על הר ה’ לחזות בקודש, שכל כך הרבה שנים קווה קויתי לו.

ושבתי וראיתי אנשים- כבני מלכים נדמו לי, פניהם קרני הוד מבהיקים, כתרי בד בראשיהם, לבושים בגדי שרד לתפארת, ואזורים אבנטים שזורים בשני ושש. ככה כהנים משרתי ה’ עובדים אדוניהם באמונה; רואה אני הליכתם בנחת בין העומדים, אינם מתעצלים ואינם מסיחים דעתם. ואנכי הרואה כהן אחד עובר לפני, פניו להיכל ה’ עם כף מלא קטורת סמים דקה, אחיו אחריו ומחתה שעליו גחלים עוממות. פרצופיהם מעידים שחדשים המה לקטורת, והתאשרו בעושר נצחי. Continue reading “חזיון”

עקיבא, כל הפורש ממך כפורש מן החיים

בביאור דברי הגמ’ (מנחות כט:) כשעלה משה למרום ראה שהקב”ה יושב וקושר כתרים לאותיות. אמר לפניו, רבש”ע מי מעכב על ידך (מה שכתבת שאתה צריך להוסיף עליהם כתרים. רש”י), אמר לו יש אדם אחד וכו’ עקיבא בן יוסף שמו שעתיד לדרוש על כל קוץ וקוץ תילין תילין של הלכות. אמר לפניו רבש”ע הראהו לי, אמר לו חזור לאחוריך, ישב בסוף ח’ שורות ולא ידע מאי קאמר, תשש כוחו כיון שהגיע וכו’ כך קבלתי ממשה מסיני עיי”ש. יש לדקדק הרבה. קודם כל, למה לא הבין משרע”ה למה קושר כתרים, בודאי אם היה חושב שיש מה לחדש בתגים אלו לא היה שואל בפשיטות מי מעכב וכו’. וגם למה לא הבין מאי קאמר, הלא ידע כל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש. ועוד אם תלמידי ר”ע הבינו, עד כדי כך שמשרע”ה ישב בסוף ח’ שורות, זאת אומרת שלפניו ישבו ז’ שורות של תלמידי ר”ע, הרי הוא לא היה בר אוריין פחות מהם. וגם מזה שנח דעתיה בזה שאמר כך מקובלני מפי משה, נראה שיש לזה שייכות לעצם ענין החלישות הדעת,להבין מהו. ובכלל קשה בנוגע לר”ע, הלא אם יכולים לחדש כ”כ בהתגים בודאי בהאותיות יכולים לחדש פי כמה וכמה, א”כ למה לו לחדש בתגים אם יכולים לחדש בהאותיות. וגם אפשור לשאול על מימרא דר”ע ואהבת לרעך כמוך זה כלל גדול בתורה, הרי יש כמה וכמה עיקרי הדת ולא מצינו שאהבת רעים נמנה בינהם, ובאמת למה יהיה זה כלול ביניהם. Continue reading “עקיבא, כל הפורש ממך כפורש מן החיים”

Shoes. An Oxymoron

When reading the stories in the book of Genesis, one is usually left in a cloudy confusion. Perplexing and contradicting, wild and sometimes mad. Scenes of floods and famine, destruction and battle, blood and fire. And almost simultaneously we experience kindness and compassion, love and faith, joy and courage. All stories but one; the infamous affair of Joseph and his brothers. Unlike the intensity of the Akeida, which while bizarre we are still touched by Abraham’s faith and Issac’s courage. Unlike Jacob’s struggle with the unknown Angel, while mysterious we are stronger through his bravery. This tale doesn’t amaze us for its spiritual richness or anecdotal beauty, rather the contrary. Beginning with jealousy and greed, ending with murder and betrayal. It’s a story the saddens us. Continue reading “Shoes. An Oxymoron”

Beautiful Tragedy

I watch the sun set on Jerusalem’s horizon, painting the sky fiery red and the city in a heavenly gold. Israelis celebrate today 67 years of independence and I sit and reflect upon the recent history of my ancient People. I’m drawn to the chronology of a nation’s Near Death Experience to her amazing rebirth, then instantaneously facing battles outnumbered and out-armed but miraculously triumphant with unprecedented victories. From the day the attackers retreated to this day the country is in a state of unresolved perpetuating civil war. It is evidently a complex issue with no obvious solution in sight. Continue reading “Beautiful Tragedy”