Open Letter

Dear Father that I’ve never met.

Why do I live? Why do I die?
Is it perhaps for hope and love? Or is it for terror and shame? If the former, why am I deprived? If for the latter, why?
Does the world make sense? Where is it? If it’s hidden, what’s the point?
Is it worth living for something I’ll never prove, or is it blackmail? Continue reading “Open Letter”

אמא שלי

השמש כבר שקעה, וחושך על פני הים הגדול

עננים כבדים שטוחים על פני הרקיע ומכסים את אור הבהירה והזכה של הירח. הדממה רועשת

ספינה שלי כבר נטבעה בים, הדף שסמכתי עליו גם היא נטרפה

אני לבד, ולא רואה את היבשה אפילו מרחוק, רק מים עזים מכל הרוחות

אני שוחה לחיי בגלי ים הזועפות, ליבי מליאה ייאוש ועל כורחה מושיטה ידיי הכבדות עוד פעם ועוד פעם

אבל כבר היה קשה לי כל נשימה, נאבד לי החשק לשוט עוד, ועזבתי Continue reading “אמא שלי”

חזיון

עומד אני בזבול בית ה’ בציון. היה זה יום יפה ובהיר; חמה יצאה מנרתיקה והאירה לארץ ולדרים, ששה רצה כגבור לרפאות נפשות בית ישראל מאלפי שנות סבל ויסורים. ואעלה על הר ה’ לחזות בקודש, שכל כך הרבה שנים קווה קויתי לו.

ושבתי וראיתי אנשים- כבני מלכים נדמו לי, פניהם קרני הוד מבהיקים, כתרי בד בראשיהם, לבושים בגדי שרד לתפארת, ואזורים אבנטים שזורים בשני ושש. ככה כהנים משרתי ה’ עובדים אדוניהם באמונה; רואה אני הליכתם בנחת בין העומדים, אינם מתעצלים ואינם מסיחים דעתם. ואנכי הרואה כהן אחד עובר לפני, פניו להיכל ה’ עם כף מלא קטורת סמים דקה, אחיו אחריו ומחתה שעליו גחלים עוממות. פרצופיהם מעידים שחדשים המה לקטורת, והתאשרו בעושר נצחי. Continue reading “חזיון”